ריפלוקס לרינגופרינגיאלי

התלונות השכיחות של ריפלוקס לרינגופרינגיאלי הן: צרידות והפרעות בקול, כחכוח גרוני, הרגשת גוף זר בגרון, קושי בבליעה, שיעול טורדני, כאבים והרגשת צריבה בגרון. אנשים הסובלים מריפלוקס לרינגופרינגיאלי אינם מתלוננים בדרך כלל על צרבת, מכיוון שהחומרים הפעילים מהקיבה אינם נשארים בוושט זמן ממושך, ולחומצה אין די זמן לגרום לגירוי בניגוד לריפלוקס קיבתי ושטי. יחד עם זאת, גם כמויות קטנות מאוד של תוכן קיבה העולות לגרון עלולות לגרום לנזק לרירית. 

כאשר יש חשד כי מדובר בריפלוקס לרינגופרינגיאלי יש לבצע בדיקה של בית הדיבור והבליעה בעזרת סיב אופטי גמיש (בדיקה אנדוסקופית). הקריטריונים לנוכחות ריפלוקס בבדיקה הם: בצקת במיתרי הקול האמיתיים ו/או המדומים, בצקת בבסיס הלשון, אודם ברירית המכסה את הסחוסים (האריטנואידים), נוכחות ליחה סמיכה או גרנולומה (סוג של גידול דלקתי) ובצקת באזור התחתון של מיתרי הקול.

הטיפול בריפלוקס לרינגופרינגיאלי הוא אגרסיבי וממושך יותר מאשר הטיפול בריפלוקס הקיבתי-וושטי, מכיוון שבית הדיבור נחשב לאזור רגיש בהשוואה לוושט ואין לו מנגנוני הגנה מפני החומצה. דרך טיפול אחת לרוב היא בעזרת תרופות סותרות חומצה ומשולבת עם דיאטת רפלוקס שהיא חלק בלתי נפרד מהטיפול. בנוסף יש  להימנע מארוחות גדולות בשעות הלילה, הרמת ראש המיטה, הפחתת משקל, הימנעות מצריכת מזון כארבע שעות לפני השינה.  הסיבה לכך היא  כי מזונות חומצתיים עלולים לגרום לאיחור בהתרוקנות הקיבה ומשפיעים בצורה שלילית על הלחץ בסוֹגר הקיבה התחתון, דבר העלול לאפשר חזרה של תוכן מהקיבה לוושט.
בכדי לדעת האם את/ה סובל מריפלוקס לרינגופרינגיאלי קיים שאלון מדד אשר לפי תוצאותיו תוכל/י לדעת האם עליך לפנות לבדיקה