מהי הערכה אנדוסקופית של תפקודי הבליעה ולמי היא מתאימה?
ראשי התיבות FEES משמעותם
Fiberoptic Endoscopic Evaluation of Swallowing
בדיקת ה-FEES מועברת על ידי קלינאית תקשורת ורופא א.א.ג.
מטרות הבדיקה:
1. לבצע הערכה אנטומית ופיזיולוגית של שרירי הפרינקס (לוע) והלרינקס (בית הדיבור).
2. לאבחן את תפקודי הבליעה.
3. לבחון השפעת טכניקות בליעה מפצות, תנוחות, מרקמי מזון וטיפול התנהגותי על תהליך הבליעה.
4. לקבוע את אופן הזנת המטופל ואת סוגי המזון/נוזל שיכול/ה לבלוע בצורה הבטוחה והיעילה ביותר.
למי מיועדת הבדיקה?
מטופל עם קשיי בליעה.
מטופל עם היסטוריה של דלקות ריאה חוזרות וחשש מאספירציה של מזון/נוזל לריאות.
מטופל לאחר הנשמה עם חשד לפגיעה אנטומית או עצבית, העלולה להפריע לתפקוד התקין של מנגנון הבליעה.
ריור יתר – כאשר קיימת בעיה ידועה של בליעה, ויש צורך בבדיקה של טכניקות בליעה מפצות, תנוחות ומרקמים שונים והשפעתם על איכות הבליעה.
למטופלים עם פוביה (פחד) ממזון או מרקמי מזון שונים, לעתים לאחר אירוע טראומתי כגון חנק.
תיאור תהליך הבדיקה
בדיקת ה- FEES כוללת החדרת סיב אופטי גמיש (אנדוסקופ) דרך חלל האף לכיוון הלוע. בנקודה זו מתאפשרת צפייה על תפקודם של הפרינקס והלרינקס, תוך כדי בליעה של מזון בכמות ובמרקם משתנים.
בשלב ראשון מתמקדת הבדיקה בהתבוננות במבנים ובתפקוד של אברי הפרינקס והלרינקס: תפקוד השסתום הווילופרינגיאלי – הערכה של תפקוד החיך הרך וסגירתו. בהמשך ממקמים את האנדוסקופ בתנוחת "קדם בליעה" PR swallowing position, כאשר קצה האנדוסקופ נמצא בין החיך הרך והאפיגלוטיס. באופן זה ניתן לצפות על כל הלרינקס והסינוסים הפריפורמים ולבדוק את פעילות/סימטריות קירות הפרינקס, סגירה ופתיחה של מיתרי הקול ותפקוד המנגנון הגלוטי וסופרגלוטי. בנוסף, תנוחת "קדם בליעה" מאפשרת זיהוי מוקדם של ירידת הבולוס לפני התעוררות רפלקס הבליעה ואיחור בהתעוררות רפלקס הבליעה.
לאחר שהמטופל בולע את המזון, האנדוסקופ ממוקם בלרינקס במנח "אחרי בליעה" post) swallow), המאפשר לצפות על האזור הסבגלוטי ולאבחן פנטרציה או אספירציה של מזון לכיוון קנה הנשימה. לאחר צפייה על הקנה, יש צורך להחזיר את האנדוסקופ למנח "קדם בליעה" על מנת למנוע נגיעת האנדוסקופ בלרינקס בזמן עלייתו לצרכי פונציה או דיבור.
בעזרת האנדוסקופ ניתן לבדוק את התחושה של הגרון ולקבל מידע נוסף לגבי מצב הבליעה של הנבדק.
במהלך ה- FEES יקבל המטופל מזון במרקמים שונים – נוזל, מוצק, מוצק רך (מרקם של גרבר) – בכמויות שונות. הוספת צבע מאכל ירוק או כחול מאפשרת התבוננות טובה יותר במזון ובשתייה בדרכם לוושט וזיהוי פתולוגיה באופן מדויק יותר.
לקראת סוף הבדיקה נבחנות טכניקות מפצות שיעזרו לייעל ולשפר את מנגנון הבליעה.