חולשה של מיתר הקול היא מצב שבו העיצבוב למיתר הקול ירוד. בניגוד לשיתוק מיתר, במקרה זה המיתר נע אך באופן מוגבל. מידת ההגבלה תלויה במידת הפגיעה בעצב. האבחנה בין חולשה לשיתוק מלא של מיתר הקול היא לעתים קשה. מרבית הסובלים מחולשת מיתרי הקול מפצים על בעיית הסגירה של המיתרים על ידי שימוש בשרירים הנמצאים מעליהם. סימנים לחולשה כוללים צרידות, עייפות דיבורית, כאב לאחר דיבור, אי-נוחות בגרון בזמן דיבור וכאב ומאמץ בהפקת הקול.
הסיבה השכיחה ביותר לחולשה של מיתר הקול היא פגיעה עקב זיהום ויראלי. הנשמה בעזרת צינור הנשמה יכולה גם היא לגרום לחולשה. האבחנה מתבצעת בעזרת בדיקה עם סיב-אופטי גמיש, והטיפול נקבע בהתאם למידת ההפרעה בסגירה של מיתרי הקול. בשלב ראשון מופנה החולה לטיפול בדיבור אצל קלינאית תקשורת. במידה והתוצאה מספקת, אין צורך בהתערבות כירורגית. במקרים שבהם הטיפול לא עזר, מופנה החולה להזרקת חומר מילוי למיתרים על מנת לקרבם זה לזה.
סיבה נוספת לחולשת מיתרי הקול היא הזדקנות טבעית של הגרון. בחלוף השנים מתרחש שינוי מבני במיתר הקול והוא הופך רזה יותר וגמיש פחות. במצב זה הטיפול הראשוני יהיה שמרני (קלינאית תקשורת) במטרה לחזק את המיתרים ולסייע לאדם לשקם את איכות הקול. במקרים מסוימים, ובהתאם לגיל המטופל, תישקל הזרקה של חומרי מילוי.