טיפול בשיתוק מיתרי הקול

שיתוק מיתר קול הוא מצב שבו המיתר מאבד את יכולת התנועה שלו. הסיבה העיקרית היא איבוד האספקה העצבית למיתר הקול. כאשר מיתר הקול המשותק נמצא במצב האמצעי, התחלואה והתלונות הם מינוריים. זאת משום שהמיתר הנגדי מאפשר סגירה טובה של המיתרים, הקול המופק הוא ברור ויש הגנה על דרכי האוויר מפני חדירת מזון.

לעומת זאת, כאשר מיתר הקול עומד בעמדה צדית, הקול המופק הוא צרוד ואוורירי, למרות שיש מיתר אחד פעיל. ההגנה על דרכי האוויר מפני כניסת מזון היא ירודה והשיעול איננו אפקטיבי, כך שמזון החודר לקנה הנשימה אינו מסולק בקלות.

כאשר מועלה החשד לשיתוק מיתר קול, יש צורך בבדיקה עם סיב-אופטי גמיש להערכת הסגירה הגלוטית והסכנה של כניסת מזון לקנה הנשימה. הגורמים השכיחים ביותר לשיתוק מיתר הקול הם טראומה לעצב בזמן ניתוח (כמו ניתוח לבלוטת המגן, ניתוחי כלי דם ועמוד שדרה צווארי), גידולים בבית החזה והצוואר, אירועים מוחיים ומחלות נוירולוגיות. על פי רוב הסיבה לשיתוק אינה ידועה והחולה מופנה לביצוע CT ראש, צוואר וחזה לבירור מלא.

הטיפול בשיתוק מיתר קול במקרים של הפרעה בקול ובבליעה הוא ניתוח שבו מיישרים את מיתר הקול המשותק ומחזירים אותו לקו האמצע. זאת כדי לאפשר סגירה טובה של המיתרים. הניתוח כולל הזרקה של חומר מילוי בדרך אנדוסקופית או השתלת תותב בגישה צווארית פתוחה.